תקנות הכניסה לישראל (בקשה לאישור כניסתו לישראל של ילד באימוץ בין-ארצי), התשנ"ח-1998

תקנות הכניסה לישראל (בקשה לאישור כניסתו לישראל של ילד באימוץ בין-ארצי), התשנ"ח-1998 1
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 14 ו-15 (א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן - החוק), אני מתקין תקנות אלה:
1. הגדרות
בתקנות אלה -
"אימוץ בין-ארצי" - כמשמעותו בסעיף 28א לחוק האימוץ;
"אשרה ורשיון" - אשרה ורשיון לישיבת קבע, כמשמעותם בסעיף 2(א)(4) לחוק;
"בקשה" - בקשה לאשרה ורשיון לילד ממדינת חוץ למטרת אימוץ בין-ארצי;
"הרשות המרכזית" - כמשמעותה בסעיף 28ב לחוק האימוץ;
"השר" - שר הפנים או מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה;
"חוץ האימוץ" - חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981;
"מבקש" - כמשמעותו בסעיף 28ז לחוק האימוץ;
"עמותה מוכרת" - כמשמעותה בסעיף 28ג לחוק האימוץ;
"רשות מוסמכת של מדינת חוץ" - כמשמעותה בסעיף 28יא לחוק האימוץ.
2. הגשת בקשה
(א) בקשה תוגש בידי עמותה מוכרת למינהל האוכלוסין שבמשרד הפנים בירושלים לפי הטופס שבתוספת.
(ב) לבקשה יצורפו אישור של רשות מוסמכת של מדינת החוץ למסירת הילד לאימוץ למבקש וכן אישור של רופא מטעם העמותה המוכרת שבדק את הילד שמבקשים לאמצו (להלן - הילד), ושלפיו אין הילד חולה במחלה העלולה לסכן את הציבור.
3. אשרת כניסה למטרת אימוץ בין-ארצי
(א) אישר השר את כניסת הילד לישראל לישיבת קבע, יתן לעמותה הודעה בכתב על כך.
(ב) האשרה תינתן למבקש בנציגות ישראל במדינת החוץ שבה התנהלו הליכי האימוץ, לאחר שמסר אישור של רשות מוסמכת של מדינת החוץ כי הוא רשאי להוציא את הילד ממדינת החוץ.
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), רשאי השר להורות כי האשרה תינתן בישראל. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: